<h1>מנורת המאור נר שלישי סימן קט"ו</h1>
<h2>דף יב:</h2>
ראש השנה הוא יום הדין, לפיכך מובדל בתפלתו, כדאיתא בפרק קמא דברכות אמר רב חיננא סבא משמיה דרב: כל השנה מתפלל 'האל הקדוש', 'מלך אוהב צדקה ומשפט', חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, שמתפלל 'המלך הקדוש', 'המלך המשפט'. ואף על גב דפליגי בדיעבד מסיקנא דחוזר. ואף על גב דקימא לן: לא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות, תקנו להוסיף זכירה ב'מגן' וב'מחיה', ובקשה ב'קדושה' וגם ב'הודאה', וב'שים שלום' מעין החתימה. ואם אמרו אל ישאל, הינו בצרכי יחיד אבל בצרכי רבים שרי. וכן יש במסכת סופרים (פרק יט, הלכה ח): כשם שחתימתן של ראש השנה ויום הכפורים משונה משאר ימים טובים, כך תפלתן משונה.
<h2>דף כט.</h2>
ובזי"ן תעניות האחרונים, הסדורין על עצירת גשמים או על צרות שלא יבואו על הצבור, מוסיפין שש ברכות על שמונה עשרה להשלים עשרים וארבע, כדגרסינן בפרק סדר תעניות (תענית טו, א): עמדו בתפלה, מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ומי שיש לו בנים וביתו ריקן, כדי שיהא לבו שלם בתפלה. ואומר לפניהם עשרים וארבע ברכות: שמנה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהם עוד שש. ואלו הן: זכרונות ושופרות, 'אל ה' בצרתה לי' וגו' (תהלים קכ, א), 'אשא עיני אל ההרים' וגו' (שם קכא, א). 'ממעמקים קראתיך' וגו' (שם קל, א), 'תפלה לעני כי יעטף' וגו' (שם קב, א). רבי יהודה אומר: לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות, אלא אומר תחתיהן: 'רעב כי יהיה בארץ' וגו' (מלכים-א ח, לז): 'אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות' וגו' (ירמיה יד, א). ואומר חותמיהן. על האחד הוא אומר: 'מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה, ברוך אתה ה' גאל ישראל'. ועל השני הוא אומר: 'מי שענה את משה ואבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות'. ועל השלישי הוא אומר: 'מי שענה את יהושע בגלגל וכו', ברוך אתה ה' שומע תחנה'. ועל הד' הוא אומר: 'מי שענה את שמואל במצפה הוא וכו', ברוך אתה ה' שומע צעקה'. ועל הה' הוא אומר: 'מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא וכו', ברוך אתה ה' שומע תפלה'. ועל הו' הוא אומר: 'מי שענה את יונה וכו', ברוך אתה ה' העונה בעת צרה'. ועל הז' הוא אומר: 'מי שענה את דוד ושלמה בנו בירושלים הוא וכו', ברוך אתה ה' המרחם על הארץ'. ואף על גב דכתיב שבע, שש הן, שהראשונה אינה אלא כמאריך בגאולה. וגרסינן בפרק תפלת השחר הני עשרים וארבע דתעניתא כנגד מי, אמר רבי חלבו: כנגד עשרים וארבע רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס ארון לבית קדשי קדשים. אי הכי בכל יומא נמי נימרינהו, אימת אמרינהו שלמה, ביומא דרחמי, אף אנן נמי ביומא דרחמי. ומוסיף בהן ובכל ימי בקשת רחמים בתפלה, זכרון שלש עשרה מדות, שאנו מבטחין בהקדוש ברוך הוא שאינם חוזרות ריקם מלפניו, כדגרסינן בפרקא קמא דראש השנה (יז, ב): ויעבר ה' על פניו ויקרא (שמות לד, ו), אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו. מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור והראה לו למשה ואמר ליה: כל זמן שישראל חוטאים לפני עשה להם כסדר הזה ואני מוחל להם. 'ה' ה" (שם), אני הוא קדם שחטא האדם ואני הוא לאחר שחטא האדם ועשה תשובה, 'אל רחום וחנון' (שם). אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר: 'הנה אנכי כרת ברית' (שם שם, י).
וגם תפלת ראש השנה מבדלת בתפלת המוסף מכל תפלות שבתות וימים טובים, שבכלן אין מתפלל אלא שבע: שלש ראשונות ושלש אחרונות ואחת באמצע, שהיא קדשת היום. ובראש השנה הם תשע במוסף, כדגרסינן פרק תפלת השחר הני תשע דראש השנה כנגד מי, אמר רבי אבא דמן קארתגני: כנגד תשע הזכרות שאמרה חנה בתפלתה. רוצה לומר, לפי שהוא יום זכרון. והם: שלש ראשונות ושלש אחרונות ושלש באמצע. ראשונות מלכיות, שניה זכרונות, שלישית שופרות, כדגרסינן בפרק קמא דראש השנה (טז, א), אמרו לפני בראש השנה: מלכיות וזכרונות ושופרות. מלכיות, כדי שתמליכוני עליכם. זכרונות, כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה. ובמה, בשופר. ויש בכל אחת מהם עשרה פסוקים כנגד עשרת ימי תשובה. וגם כנגד דברים ידועים דכתיבי התם, בפרק בתרא דראש השנה (לב, א): הני עשרה מלכיות כנגד מי, אמר רבי לוי כנגד עשרה הלולים שאמר דוד בספר תהלים. והא טובא הוו, אלא הנך דכתיב בהו: הללוהו בתקע שופר (תהלים, קנ). רב יוסף אמר: כנגד עשרת הדברות שנאמרו למשה בסיני. רבי יוחנן אמר: כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. הי נינהו, אילימא 'ויאמר' דבראשית, הני תשעה הוו, אלא 'בראשית' נמי מאמר הוא, דכתיב: בדבר ה' שמים נעשו (שם לג, ו). ותפלות אלו, לפי שאינן שגורות בפי האדם, יסדירם קדם שיתפלל, כדגרסינן בסוף ראש השנה (לה, א): אמר רבי אלעזר לעולם יסדיר אדם תפלתו ואחר כך יתפלל. אמר רבא מסתברא מילתיה דרבי אלעזר בברכות של ראש השנה ושל יום הכפורים ושל פרקים, אבל בשאר ימות השנה לא צריך. וכמה היא פרקים, משלושים יום ולהלן.
